ירון זליכה תוקף את מדיניות המס של הממשלה: "מס של פחדנים"

| 657 צפיות

מדיניות האוצר מגדילה את הפערים בין השכירים, הצרכנים, והעסקים הקטנים, לבין התאגידים ובעלי ההון, כך טוען ירון זליכה, ראש המפלגה הכלכלית החדשה ומי שהיה החשב הכללי במשרד האוצר. לדבריו, המדיניות המפלה מרחיקה את ישראל מהמערב, מנוגדת להתחייבויות הממשלה החדשה לאזרחים ומובילה לחוסר אמון בקרב הציבור

| אדם אטיאס | פוליטיקה וכלכלה

זו לא תהיה הפתעה גדולה לגלות שלמדיניות הקורונה, כולל הסגרים וההשקעה העצומה במיליוני הבדיקות, יש גם מחיר כלכלי. מישהו חייב לשלם את החוב הממשלתי, שכבר הגיע לכטריליון שקלים, והמישהו הזה, כרגיל, הוא הציבור.

ואכן, בחודשים האחרונים ישנה מגמה של עלייה משמעותית בנטל המסים שהממשלה מטילה, ונדמה כי ישראל ניצבת בפני גל של מסים חדשים המוטלים על אזרחי המדינה. למשל, העלאת מחירי הנסיעות בתחבורה הציבורית, מסים חדשים שנכנסים לתוקף על רכבים ירוקים, המס החדש על כלים חד פעמיים, וגם מסים חדשים על סוגים שונים של משקאות – כל אלו נכנסו לתוקף מאז כניסתה של הממשלה הנוכחית לתפקידה.

פרופ' ירון זליכה, ראש המפלגה הכלכלית החדשה והחשב הכללי במשרד האוצר לשעבר, זועם על מדיניות המסים של האוצר, שלדבריו מובילה להגדלת הפערים בין השכירים, הצרכנים והעסקים הקטנים, לבין התאגידים ובעלי ההון. בראיון ל"חדשות זמן אמת" הוא אף טוען שהמדיניות הזו מגדילה עוד יותר את הפערים הקיימים ממילא בין ישראל למדינות המערב, שפועלות בכיוון ההפוך בדיוק – צמצום פערי המיסוי בין החברות הגדולות לקטנות. "חשוב להבין שמדיניות המיסוי הרב שנתית של ישראל לוקה בעיוותים מאוד מאוד קשים, תוך פערים אדירים בין רמת המיסים הגבוהה המוטלת על שכירים, צרכנים ועסקים קטנים, לבין רמת המיסוי הנמוכה מאוד המוטלת על חלק גדול מהחברות הגדולות", הוא אומר. "למעשה, אנחנו רואים פערים גדולים בנטל המס, הרבה יותר גדולים בהשוואה לפערים הקיימים במדינות רבות במערב".

צועדים בכיוון הפוך לזה של יתר מדינות המערב

"לא זו בלבד שהפערים בישראל הם הכי גדולים בקרב מדינות המערב, אלא שאנחנו והמערב הולכים בכיוונים נפרדים. רק לפני חודשים אחדים החליטו מדינות ה-G-20 – עשרים הכלכלות הגדולות בעולם, לצמצם למינימום את פערי המסים בין חברות קטנות לגדולות או במלים אחרות, לקבוע מיסוי מינימלי שישלמו חברות גדולות, אז בתקציב האחרון אנחנו רואים שהפערים בישראל לא רק שלא מצטמצמים, אלא שהם הולכים ומתרחבים. אנחנו רואים שורה חדשה של מסים חדשים מהיקב ומהגורן שמטילים על צרכנים, שכירים ועסקים קטנים, ומהצד השני אנחנו רואים עוד הטבות מס לחברות הגדולות ולבעלי ההון".

המדיניות הזו, אומר זליכה, היא לא רק בלתי מפלה כלפי החברות הקטנות, אלא גם הוכחה מזמן כבלתי יעילה. "אנחנו בעצם דבקים במדיניות קפיטליסטית קיצונית שאבד עליה הקלח, שננקטה בשנות השמונים והתשעים והיא לא רלוונטית כבר הרבה מאוד שנים והיא לא יעילה, ואנחנו רואים את זה בשורה של מחקרים, כולל מחקרים שעשה בנק ישראל. אנחנו צריכים לבטל את כל הטבות המס הללו שניתנות לחברות הגדולות ולמשקיעים, לקחת את הכסף ולהוריד את נטל המס לצרכנים, שכירים ולעסקים הקטנים".

זליכה מזהיר שהמדיניות המפלה כלפי הצרכנים, השכירים והעסקים הקטנים, שאותה הוא מגדיר כצבועה, תוביל למשבר אמון מצד הציבור. "אני כבר לא מדבר על מוסר", הוא אומר. "ידוע לכולנו כי ממשלות הן אינן מוסריות. אולם ברגע שהציבור מזהה את הצביעות שבמעשיה של הממשלה בצורה ברורה, קיים סיכון ממשי לאבדן אמון הציבור, אשר יוביל לחוסר שיתוף הפעולה החשוב של האזרחים עם המדיניות אותה מקדמת הממשלה. אמינות זה הנכס הכי גדול של קובעי המדיניות הכלכלית. אין להם יכולת להשפיע דרך מדיניות כלכלית אם הם איבדו אמינות".

לדבריו, במהלך קמפיין הבחירות הבטיחו קובעי המדיניות לציבור הישראלי כי יפעלו להורדת המיסים. "ראש הממשלה בנט הודיע שיישם מודל סינגפור, אשר במסגרתו הוא התחייב להורדת המיסים ולטיפול בנושא יוקר המחייה בישראל. אותו דבר לגבי שר האוצר ליברמן, שהתחייב גם הוא שלא להעלות מיסים, ומה שהוא עושה זה הפוך".
 

זיהמת שילמת – לא זיהמת, גם שילמת

פרופ' זליכה טוען כי הממשלה אף מגדילה לעשות, ולא רק שהיא פועלת בניגוד להתחייבויותיה לציבור, אלא שהמסים החדשים סותרים זה את זה. "המס הראשון שעליו הכריזה הממשלה היה המס על כלים חד פעמיים, בטענה כי השימוש בהם מזהם את איכות הסביבה. "זה לא חלילה שהם רוצים לשלוח עוד יד לכיס שלנו, להוציא משם כסף ולהעביר אותו בעוד הטבות לחברות הגדולות", הוא אומר בציניות. "אלא הם פשוט רוצים להילחם בזיהום הסביבה ולקבוע מס על הכלים שמזהמים את הסביבה".

כעבור שבועיים הודיע הממשלה על הטלת מס נוסף – מס מיוחד על הפחם, "גם הוא למען השמירה על איכות הסביבה", אומר פרופ' זליכה. אלא שהצרכן הפרטי אינו צורך את הפחם הממשלתי באופן ישיר. למעשה, הוא מסביר, הצרכן הגדול ביותר של פחם הוא חברות ממשלתיות כמו חברת החשמל. המס הזה יחייב את חברת החשמל לייקר את מחירי החשמל, עלייה שאותה אנחנו הצרכנים ניאלץ בסופו של דבר לשלם. כלומר, כאשר הציבור מזהם, הציבור משלם, אך גם כאשר המדינה היא הגורם המזהם, גם אז מי שמשלם הוא האזרח. בימים האחרונים מבקשת הממשלה להטיל מס נוסף, הפעם על השימוש ברכבים חשמליים אשר מפחיתים את רמת זיהום האוויר. האבסורד, לדברי זליכה, הוא שגם אם נרצה לנהוג בדרך שאינה מזהמת, גם אז, שוב, ניאלץ לשלם מס.

מסים נוספים שבהם ניתן לראות סתירה הם לדוגמה, אגרת הגודש, אשר נועדה להפחית את כמות כלי הרכב במרכזי הערים. אלא שמתברר כי ישנו מס אחר שסותר אותו – מס אשר מייקר את מחירי התחבורה הציבורית, שאמורה לספק אלטרנטיבה לרכבים הפרטיים, ולמעשה, את המענה לבעיה. לדברי פרופ' זליכה, הדבר היחיד שמשותף לכל המיסים הללו הוא רצונה של הממשלה "להכניס עוד ועוד ועוד ידיים לכיס של הצרכנים, העסקים הקטנים והשכירים, ומה לעשות עם זה? עוד הטבות לחברות הגדולות ועוד הטבות מס למשקיעים בהייטק. שורה תחתונה אנחנו דבקים בתקציב הזה במה שאמר הברדלס  “Not everything that is faced can be changed, but nothing can be changed until it is faced.” ("לא כל מה שאנו עומדים בפניו ניתן לשנות, אך שום דבר לא יכול להשתנות אלא אם עומדים בפניו"). ממשלת ה'שינוי' כביכול מסובבת אותנו סיבובים שלמים, אבל כל מה שהיא עושה זה להגדיל את נטל המס על הצרכנים, השכירים והעסקים הקטנים ולהוריד את נטל המס מהעסקים הגדולים".

- אנחנו גם רואים שורה של מסים עקיפים, כדוגמת חוק הפקדון, שעכשיו יוחל גם על הבקבוקים הגדולים.

"לא רק. ומה עם העלאת הארנונה, ומה עם העלאת המס על הפחם שייקר את מחיר החשמל, ומה עם מס הרכישה שייקר את הדיור? מה שאנו רואים זו שורה של מסים, שמעבר לעובדה שהם מבקשים להגדיל את נטל המס עלינו, הם פועלים לייקור המחיה, כאשר יוקר המחיה בישראל גם כך בהתפרצות אינפלציונית. נשאלת השאלה מדוע בוחרת הממשלה להעלות מסים דווקא בתקופה של עלייה חדה באינפלציה? התשובה היא שהכנסות הממשלה צמודות גם הן לאינפלציה, ההוצאות שלה אינן צמודות לאינפלציה. על כן, הממשלה בפועל רק מרוויחה מהמצב שבו יוקר המחיה בישראל עולה".

זליכה מכנה זאת "מס של פחדנים". לדבריו, ההתנהלות הנוכחית פוגעת בצמיחה במשק, מגדילה את רמת העוני ופוגעת ברווחה, וכל זאת לאחר שנתיים קשות שבהן נשחקו חסכונותיו של הציבור. הבעיה עם המס הזה היא שברגע שהתחלת אתה לא יודע מתי בדיוק תעצור, והוא לא יבוטל ורק ימשיך לעלות.

מה שמחמיר את המצב עוד יותר לדבריו, הוא השיח המאיים שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש, על חזרה למדיניות הסגרים. רק לפני שבוע, בעיצומה של "בהלת האומיקרון", צוטט ראש הממשלה בנט כשאמר "איחרנו את הרכבת. אין מנוס מסגר". בנוסף, הוא גם הבהיר כי במצב של סגר, "לא יינתנו מענקי חל"ת או מענקי סיוע לעסקים, או מעסקים כלשהם מהמדינה".

זליכה מתנגד למדיניות הסגרים. "יש כיום הסכמה רחבה בקרב האפידמיולוגים המרכזיים שסגר אינו יעיל. מן הצד השני אנו יודעים ומכירים היטב את הנזקים הכלכליים האדירים אשר מביאה עמה מדיניות הסגרים, ואת השפעתם האדירה לרעה על הכלכלה", הוא אומר. "המחיר הכלכלי החברתי והנפשי של סגר גבוה מאוד, והתועלת האפידמיולוגית שלו היא מאוד נמוכה. סגר צריך להינקט כאמצעי של ברירה אחרונה בלבד. אנחנו לא צריכים לאמץ את השיטות השגויות של הממשלה הקודמת. לא לגבי סגר וגם לא בעניין החל"ת".


תגובות לכתבה זו יועברו לאישור לפני פרסום. אנא השתמשו בשפה מכבדת ואם מצאתם טעות, אנא צרפו נימוק ענייני וקישור למקור הטענה.

5000 תוים נשארו


Anonymous
cry
0
Anonymous
*אבד הכלח, לא הקלח
0
יבגני
פרופסור ירון כלכלן ומבין בנעשה
כאשר מעלים מיסים אז פוגעים בכלכלה.
כאשר ממשיכים לחסום יבוא פוגעים בכלכלה, בצמיחה וברווחה.
יש דבר אחד אולי חיובי שעשו בממשלה הזאת זה לבטל את המכסים על פירות וירקות וביצים והתמרוקים עם תקינה אירופאית.
חסר כמובן את המכסים בשאר המזון והמוצרים האחרים.
עוד דבר שלא הועלה זה מס על גודש אני באמת לא יודע מה הדעה שלי עליו
מצד אחד המצב בכבישים בישראל הוא קטסטרופה וזה גם מצב התחבורה הציבורית והפרטית.
מצד שני זה יעלה מאוד את המחיר של התחבורה הפרטית וזה באמת בעייתי כי אם אין לי דרך אחרת מלהגיע לעבודה אני בבעיה כי התחבורה הציבורית היא ברמה גרוע מאוד.

0